פסק-דין בתיק בג"ץ 776/14

השופט נ' סולברג:

           עתירה לביטול החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות (להלן: עוזרת הרשם) מיום 4.8.2013, שדחתה את השגת העותרים נגד פסק בוררות, שבו נדחו טענותיהם של העותרים לפיהן חלוקה מחדש של שטח שעובד במשותף בין חברי האגודה השיתופית עליהם הם נמנים - נעשתה על-ידי האגודה השיתופית בחוסר סמכות וגרמה להם נזקים. 

רקע עובדתי

1.        העותרים, חברי האגודה השיתופית רמת הדר (להלן: האגודה), הצטרפו, הם  ו-12 משפחות נוספות, לשכונת ההרחבה שהקימה האגודה. 13 המשפחות הללו נטעו במשותף פרדס, ולצורך עיבודו וניהולו הוקמה אגודה שיתופית נוספת - אגודת פרדסני רמת הדר (להלן: אגודת הפרדסנים).

2.        משיקולים כלכליים, הוחלט בשנות ה-80 על עקירת הפרדס המשותף ועל חלוקת שטחו באופן שוויוני בין 13 המשפחות. לשם כך, נשכרו שירותיו של מודד, מר ליאור כהנא, וזה ערך מפת חלוקה שלא לצרכי רישום (להלן: מפת כהנא). ביום 13.2.1989 התקבלו באסיפה הכללית של אגודת הפרדסנים מספר החלטות בנוגע לחלוקת הפרדס המשותף. בפרוטוקול הדיון צוין כי כל משתתפי האסיפה למעט אחד קיבלו את הצעת החלוקה וחתמו על גבי המפה, וכי האסיפה החליטה "לקבל את תכנית החלוקה המוצעת" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון) וכמו כן, האסיפה "מאשרת, פה אחד להנהלה לשכור מודד להכנת מפות מעודכנות ולטפל ברישום הנחלות בטאבו" (שם, בעמוד 4).

3.        ביום 25.3.1996 קיבל ועד ההנהלה של האגודה החלטה כי הפרדס המשותף יחולק בין 13 המשפחות באופן שווה ככל הניתן, וכי מתוך שטחי הפרדס המשותף תוקצה דרך ברוחב של 12 מטריםלשימוש כמעבר למטע זיתים בשטח אחר.

4.        בשנת 2001 שכרה האגודה את שירותיו של מודד, מר יאיר דוידובסקי, לעריכת תשריט לצרכי רישום חלוקת הפרדס. התשריט שהכין דוידובסקי, שונה מן החלוקה שצוינה במפת כהנא, אושר על-ידי הוועדה המקומית ועל-ידי המודד המחוזי תל-אביב, והחלוקה לפיו נרשמה בשנת 2003 במרשם המקרקעין.

5.        ביום 24.10.2006 הגישו העותרים כתב תביעה לרשם העמותות (להלן: הרשם), בגדרו טענו כי ההחלטה לחלוקת הפרדס המשותף התקבלה על-ידי האגודה, למרות שהגוף המוסמך להחליט בעניין זה הוא אגודת הפרדסנים, וכי אישור הוועדה המקומית הושג במרמה, מאחר שהאגודה לא הודיעה לחבריה על חלוקתו מחדש של הפרדס; העותרים טענו כי נטעו מטע זיתים בהסתמך על החלוקה שבמפת כהנא, ומשכך רישומה של החלוקה המאוחרת אצל רשם המקרקעין הסב להם נזקים. העותרים ביקשו לקבוע כי מצב הדברים יוחזר לקדמותו והפרדס יחולק לפי מפת כהנא. יצוין כי במקביל הגיש המשיב 3 גם הוא תביעה נגד האגודה.

6.        ביום 8.3.2007 החליט הרשם על מינויו של ד"ר חיים צבן כבורר בתביעת העותרים והמשיב 3 נגד האגודה, וזאת לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות. לאחר שד"ר צבן ביקש להשתחרר מתפקידו, מונתה עו"ד שלומית ארליך (להלן: הבוררת) לתפקיד.

7.        ביום 11.3.2012 ניתן פסק הבוררות, בגדרו נדחתה תביעת העותרים ונתקבלה בחלקה תביעת המשיב 3. הבוררת קבעה כי "חלוקת שטח הפרדס המשותף בין החברים ותיקון הגבולות הנגזר ממנה נעשו בסמכות" (פסקה 5.1 להחלטה), שבסיסה בהוראות תקנון האגודה, המקנות לאגודה סמכויות, בהן ניהול שטחי האגודה וחלוקתם, וכי החלוקה נעשתה בידיעת העותרים. עוד נקבע כי לא הוכחה מרמה, ולא התרשלות או חוסר תום לב מצדה של האגודה במסגרת הליך הרישום. הבוררת קבעה כי "בחינת גודל שטחיהן של החלקות השונות אחרי חלוקת קרקע הפרדס מעלה כי נשמר עקרון השוויון" וכי "לא הוכח נזק ממשי כתוצאה מהחלוקה" (פסקה 5.4 לפסק הבוררות). על יסוד כל אלה, נדחתה כאמור התביעה.

8.        נגד פסק הבוררות הוגשה ביום 4.8.2013 השגה לרשם האגודות השיתופיות. עוזרת הרשם קבעה כי "דין ההשגה כולה להידחות" (עמוד 14 לפסק הבוררות) על יסוד מספר טעמים: ראשית, "אין כל ממש בטענת המשיגים כי ועד ההנהלה חרג מסמכותו" (פסקה 46). שנית, ספק רב אם בורר, או הרשם בשבתו כערכאת ערעור על בורר, מוסמכים לדון בטענות העותרים שעניינן למעשה הוא שינוי מרשם המקרקעין. משבחרו העותרים שלא לנקוט בהליך המתאים, "אין להם להלין אלא על עצמם ולא יוכלו להשתמש בהליך הבוררות כתחליף לפנייה לערכאה המוסמכת" (פסקה 59). עוזרת הרשם אישרה את הקביעה כי לעותרים מיוחסת ידיעה על כך שמפת כהנא אינה המפה הסופית, ולעניין הנזק הנטען קבעה כי העותרים לא הרימו את הנטל להוכחתו.

           מכאן העתירה שלפנינו.

עיקרי טענות העותרים

9.        העותרים טוענים כי לא ידעו על שינוי אופן החלוקה, והוסיפו כי האגודה לא הוכיחה שפרסמה כראוי את החלטתה משנת 1996. כמו כן, לעומתם, קיבל המשיב 3 הודעה מראש ואף התבקשה הסכמתו לחלוקה המחודשת ובכך הופלו העותרים לרעה. עוד נטען כי החלטת ההנהלה בנוגע לשינוי נעשתה בלא שקדם לה שימוע, למרות היותה החלטה פוגעת. לטענת העותרים, האגודה ידעה כי הם נוטעים עצי זית בשטח, אך נמנעה מלעדכן אותם על דבר השינוי ובכך נהגה בחוסר תום לב. לשיטתם, החלוקה המחודשת נעשתה בחריגה מסמכות, מחמת העובדה שלא נקבעה באסיפה כללית, וזאת למרות היותה החלטה החורגת מ"שימוש רגיל". העותרים טענו עוד כי שינו את מצבם לרעה בהסתמך על מפת כהנא, כי שינוי החלוקה מהווה פגיעה ב"עקרון ההסתמכות", וכמו כן טענו כי התצ"ר צריך היה להעשות בהתאם למצב הקיים בשטח. העותרים הוסיפו וציינו כי האגודה לא הוכיחה את הצורך בחלוקה מחודשת. ולבסוף נטען כי נגרמו להם "נזקים כלכליים כבדים ובלתי הפיכים" (פסקה 63 לעתירה) עקב שינוי צורת השטח.

10.      בשל כל אלה, מבקשים העותרים צו מניעה קבוע האוסר ביצוע כל פעולה לשינוי הגבול שבין חלקת העותרים לבין חלקות המשיבים 2, 3 ו-4; צו הצהרתי הקובע כי גבולות חלקת העותרים הם כפי שנקבע במפת כהנא, וצו עשה למשיב 2 המורה על תיקון התצ"ר על-פי הנעשה בשטח ועל-פי מפת כהנא.

עיקרי טענות המשיבים

11.      לטענת המשיבה 1, דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות. לדברי המשיבה 1, טענותיהם של העותרים "אינן אלא טענות ערעוריות מובהקות, היוצאות נגד קביעותיהן העובדתיות של הבוררת ושל עוזרת הרשם" (פסקה 16 לתגובת המשיבה 1) ואינן מצדיקות את התערבות בית המשפט בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. המשיבה 1 סבורה כי החלטת עוזרת הרשם "מדברת בעד עצמה, ומתייחסת לכלל הטענות שהעלו העותרים" (פסקה 16). עוד נטען כי אין עילה להתערבות כיוון ש"ממילא לא ניתן להושיט לעותרים את הסעד העיקרי המבוקש על ידם בגדרי ההליך דנן" (פסקה 17).

12.      המשיבה 2 טענה בתגובתה כי כפי שנקבע בפסיקה, המקרים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטות רשם האגודות השיתופיות הם נדירים וחריגים, ואילו החלטת עוזרת הרשם אינה מגלה טעות משפטית מהותית כלשהי. המשיבה 2 הוסיפה כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר - כששה חודשים לאחר מתן החלטת עוזרת הרשם, והשיהוי כשלעצמו מצדיק את דחיית העתירה. לטענת המשיבה 2, גם לגופו של עניין יש לדחות את העתירה. האגודה פעלה בסמכות, ופעולותיה התאפיינו בשקיפות ובמקצועיות, ואילו העותרים עצמו את עיניהם מראות, ולא בדקו את גבולות חלקתם לפני נטיעת מטע הזיתים. מכל מקום, כך נטען, לא נגרם לעותרים נזק משמעותי מחמת השינוי, אם בכלל. אשר לטענה כי הופרה זכות הטיעון של העותרים נאמר כי העלאת הטענה כעת לראשונה מהווה הרחבת חזית אסורה, ואף לגופה, דינה להידחות, כיוון שהאגודה "אינה רשות מנהלית אלא תאגיד מהמשפט הפרטי" ו"מכל מקום לא התקבלה החלטה הפוגעת בעותרים הרי הפרדס המשותף חולק באופן שווה בין 13 החברים ככל האפשר" (פסקה 55 לתגובת המשיבה 2). המשיבה 2 הוסיפה כי התשריט שהוכן התחשב במצב בשטח, והשינויים בינו לבין מפת כהנא נעשו בעיקר בגלל דרישות רשויות התכנון והבניה, תוך שמירה על שוויון בחלוקת החלקות. לבסוף טענה המשיבה 2 כי נגרמו לה הוצאות רבות בשל ריבוי ההליכים במשך כ-10 שנים ו"התנהלותם חסרת תום הלב של העותרים" (פסקה 80) וביקשה לחייב את העותרים בהוצאות הכספיות הללו. 

13.      המשיב 3 טען כי דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, ובשל העובדה שאינה מגלה עילה. לשיטתו, "החלטת עוזרת הרשם ניתנה בהליך תקין ובסמכות ועל סמך ניתוח כלל הראיות שהובאו לפני הבוררת והרשם, ואין עילה להתערב בה" (פסקה 22 לתגובת המשיב 3). לטענתו, העותרים לא הרימו את נטל ההוכחה ולא הראו כי החלטת עוזרת הרשם גרמה לאי-צדק בעניינם, ובין היתר "לא טרחו... לכמת את שיעורי הנזק לו הם טוענים או להמציא חוות דעת שמאית בעניין זה" (פסקה 27). גם המשיב 3 ביקש כי יפסקו לטובתו הוצאות, מן הטעם ש"העתירה הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שטענות העותרים נשקלו ונדחו כדין בשתי ערכאות... [ו]מהווה שימוש לרעה בהליך משפטי" (פסקה 43).